מה זה אבסולוטיזם נאור

השם "אבסולוטיזם נאור" ניתן למדיניות שננקטו על ידי מספר מלכים אירופיים באמצע המאה ה -18, כולל קתרין השנייה, שכובשת את הכס ברוסיה באותה תקופה. מחבר תיאוריית "האבסולוטיזם הנאור" הוא תומאס הובס. מהותה הייתה המעבר מהמערכת הישנה לחדש - מיחסי ימי הביניים לקפיטליזם. המלכים הודיעו כי כעת יש לשאוף ליצור "טובת הכלל" במדינתם. עדיפות לכך הוכרזה כמוח.

יסודות "אבסולוטיזם נאור"

המאה ה -18 היא מאה ה"נאורות "בכל תחומי החיים: ספרות, אמנות. רעיונות ההארה הותירו חותם על כוח המדינה. אם מוקדם יותר הופחת מושג הכוח הממלכתי המוחלט אך ורק לכיוונו המעשי, כלומר למכלול זכויות הכוח הממלכתי, הרי שכעת, האבסולוטיזם הוכרז נאור. המשמעות היא שהכוח הממלכתי הוכר מעל לכל דבר אחר, אך יחד עם זאת נוספה דאגה לרווחת העם כולו. המלך היה צריך להבין כי אין לו רק זכויות וכוח בלתי מוגבל בידיו, אלא גם אחריות כלפי עמו.

רעיונות האבסולוטיזם הנאור באו לידי ביטוי לראשונה בספרות. סופרים ופילוסופים חלמו לשנות באופן מהותי את המערכת הפוליטית הקיימת, לשנות את חייהם של אנשים רגילים לטובה. המלכים, כשהם מבינים ששינוי מתקרב ולא ניתן להימנע מהם, מתחילים להתקרב לפילוסופים, לקלוט רעיונות שהביעו על ידם בהסכמים שלהם. כך, למשל, קתרין השנייה ניהלה התכתבות ידידותית צמודה עם וולטייר ודרו.

פילוסופים דגלו בכך שהמדינה תהיה נתונה לתבונה, שהאיכרים יוצרים תנאים טובים יותר לקיום. ברוסיה, למשל, תקופת "האבסולוטיזם הנאור" כוללת פיתוח חינוך, קידום סחר, רפורמות בתחום מבני הגילדה ומודרניזציה של המבנה האגררי. עם זאת, האחרון בוצע בזהירות רבה, רק הצעדים הראשונים לכך ננקטו.