האני מאמין הפדגוגי של המורה

האני מאמין הפדגוגי של המורה של מוסד חינוך לגיל הרך צריך לשקף את ציון הדרך העיקרי בעבודת המורה. לפני שאתה הולך לעבוד עם ילדים, חשוב להבין את המשימה, המשימה שלך, כלומר לקבוע כיצד אתה יכול לתרום להתפתחות מלאה של כל ילד וצוות הילדים כולו.

מה האני מאמין הפדגוגי של המחנך DOE

השלב הנוכחי בהתפתחות מערכת החינוך לגיל הרך לוקח את עבודת המחנך לרמה חדשה לגמרי. בין הכישורים החשובים ביותר של כל מורה הם מציינים, ראשית, את היכולת לנתח, לממש ולהסיק מסקנות. הדרישות להסמכה קבועה של מורה בקטגוריית ההסמכה הראשונה והגבוהה ביותר של מוסדות חינוך טרום בית הספר כוללות גם ידע על התבוננות פנימית.

בנוסף לדרישה החשובה ביותר הזו של התקן החינוכי הממלכתי הפדרלי, על המורה להיות מודע לעצמו לכיוונים העיקריים של עבודתו עם ילדי גן. לאחר שהחליט עליהם, הגננת תוכל לנסח את האני מאמין שלו.

האני מאמין הפדגוגי של מורה ה- DOU הוא המוטו של עבודה עם ילדים, כך שהוא אמור להישמע קצר, אך באופן פיגורטיבי, ברור, חזק וייחודי. כמעט כל תיק הסמכה של גננת מכיל מאני מאמין פדגוגי, שבו הרעיון המוביל צריך להיות אהבת ילדים ומקצועם.

זה בכלל לא הדרישות של תקני המדינה, נהלי הסמכה ומוסדות לגיל הרך צריכים להיות תמריץ לכתוב אמונה. ראשית, חשוב שהמורה עצמו יהיה מודע למחשבות אמונתו לצורך היכרות עצמית והתפתחות עצמית באופן מקצועי ואישי.

תפקיד הגננת בהתפתחותם של ילדים

אחריות גדולה היא לגדל ילדי גן. כל ילד הוא אדם ייחודי בו חיים אמן מוכשר, נסיין בלתי נלאה וצופה סקרן.

לפיכך ניתן לציין את תפקידו של מורה במוסד לגיל הרך בכמה postules. על המורה:

• לתרום להתפתחות הרמונית של יכולותיהם של ילדים;

• ליצור תנאים ליישום ההטבות האישיות של כל ילד;

• לפתח פוטנציאל יצירתי, עצמאות, רצון ללמוד וללמוד דברים חדשים;

• לעזור לילד להיות מודע לעצמו כאדם במערכות יחסים עם אנשים אחרים וחברה;

• להבין את פעולותיך, לחזות ולהעריך את התוצאות.

ילדים פתוחים לכל מה שחדש וקודם כל ליופי וטוב, אך יחד עם זאת הם רגישים לשקרים ולעוול. חשוב שהגננת תגיע לילדים בהנאה, להתחיל כל פעילות בהתלהבות. זה לא יעבוד לתת לילדים את הידע הראשון, לשחק איתם, להתפתח וללמד טוב, אם הגננת לא תאהב את התהליך עצמו.

עם זאת, זו טעות לדמיין את עבודתו של מורה בגן הילדים רק כמשחק עם ילדים. התפתחותם של ילדים דורשת המון סבלנות, עבודה קפדנית, כך שבצוות יש לכל ילד אפשרות להתבגר כאדם אמיתי.

התבוננות ורגישות הן תכונות חשובות לא פחות. עיני הילד משקפות את מצב נפשו, אתה יכול לראות הרבה בהן. על מנת להבין את מצב הילד, להיות מודע לקשייו ולהיות מסוגל לעזור בזמן, על המחנך להיות לא רק אדיב, אלא גם בעל ראייה או, כפי שנהוג לומר כיום, אמפתי.

חשוב לא לפחד שוב לשבח את הילד, גם אם ההצלחה שלו צנועה מאוד. זה יעזור להנחיל לילדים ביטחון ביכולותיהם וביכולותיהם, ויגרום לרצון לעשות את הצעד הבא. זה הכרחי שהילד אמון במורה, שתהיה לו כבוד והערכה. אך חשוב להצדיק את אמונו תמיד, גם בעניינים החשובים ביותר.

כל גננת העובדת עם צוות ילדים מכניסה חתיכת נשמתו לכל ילד. רגוע ומכשיל, רציני וחסר מנוחה, שקוע בעצמו וסקרן "איך-תוספות" - חשוב שהמורה ימצא גישה משלו, מפתח משלו.

ילדים בהדרכת מבוגר יחד לומדים להבחין בין טוב לרע, הם מכירים את עצמם, חבריהם ואת העולם הסובב אותם. תפקיד הגננת בתהליך זה הוא עצום, מכיוון שילד בגן מבלה את רוב שעות היום בגן. יום אחר יום, יחד עם המורה, הם הולכים בדרך הידע, לומדים ולומדים את העולם, לא רק בשיעורים, אלא גם בטיולים.

מה המשמעות של להיות מורה

המאפיין העיקרי של כל מורה הוא שהוא חייב לאהוב בכנות ילדים, ואת כל הילדים, ללא קשר לתכונותיהם האישיות. להיות מחנך פירושו להיות חמלה, סבלנות, רצון לבוא לעבוד ולראות ילדים.

חשוב לאהוב כל ילד בדיוק כמו שהוא, גם אם הוא לבדו מכל הקבוצה לא יודע לקשור שרוכי שרוכי נעליים או לשפוך קומפוט על עצמו. המורה יודע שתהליך ההתפתחות של הילד הוא תמיד אינדיבידואלי ולא ניתן להשוות אותו עם הצוות הכללי. לקחת בחשבון את המוזרויות של כל תינוק הוא מרכיב הכרחי בעבודתו של המורה של המוסד החינוכי לגיל הרך.

צריך להעביר את האני מאמין של כל מחנך על ידי הרעיון שתמיד צריך להאמין ביכולותיו של כל ילד, לראות ולעבד את הטוב הגלום בטבע. חשוב לטפח בהם הערכה עצמית ואחריות לעצמם, למעשיהם.

צוות ילדים הוא עולם מיוחד וצריך ליצור ולשמור בו אווירה חיובית ויצירתית. לשבח, לעודד, לאשר ולחזק את התנהגותו הפרודוקטיבית של הילד הן בקבוצה והן באופן אינדיבידואלי.

סוד המיומנות של הגננת הוא ניהול התהליך החינוכי באופן אורגני כך שילדים לא ירגישו את ההשפעה החינוכית על עצמם. אך יחד עם זאת, אינטראקציה עם המחנך תתרום ליצירת "אני" הרמוני של הילד, אישיות אינטגרלית.

פירות עבודתם של גננות אינם מתעוררים מייד, הם באופן טבעי מופיעים רק לאחר שנים. מקצוע זה מעניק לחברה ערוכה לחיי העתיד של ילדים, בטוחים, מוכנים להתפתח הלאה.

בתנאי חיים מודרניים, לא קל להיות מחנך, זו עבודה קשה ואחראית, מכיוון שלא רק כאן יש צורך בידע וניסיון רב-תכליתי, אלא גם בסבלנות רבה. חשוב שהגננת תהיה כל הזמן בחיפוש יצירתי, להביא משהו חדש לעבודה ותקשורת עם ילדים. כמו כן, המורה לומדת מהם כל הזמן מסירות, פתיחות, כנות, גילויי אהבה.